רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. גּוּלְגּוֹלֶת הָעוֹף בְרוּבּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. גַּרְגֶּרֶת הָעוֹף בְּרוֹבּוֹ. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּאֶחָד שֶׁנִּיקֵּב מְלֹא מַחַט. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה הוּא רוּבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך המפלת
באחד שניקב מלא מחט. בגרגרת העוף ושאלו לר' יוסי והשיב וכי אין אנו יודעין איזה הוא רובו דמספק' לכו במלא מחט וכלומר דאין כאן חשש דגם גרגרת העוף שיעורו ברובו:
גרגרת העוף ברובו. וכן פסוקת הגרגרת דתנינן התם בטרפות העוף שיעורו ברובו כדאמרינן שם בבהמה:
גולגלת העוף ברובו. איידי דאיירי הכא ברוב גלגלתו נקט להא וקמ''ל דלא תימא בעוף כיון דחיותיה קליש לא בעינן רובו הלכך קאמר דאף בעוף ברובו כדאמרינן בפ' א''ט גבי בהמה גולגלת שנחבסה ברובה:
משנה וכמה היא קשויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמשים יום רבי יהודה אומר דייה חדשה רבי יוסי ורבי שמעון אומר אין קישוי יותר משתי שבתות:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
משנה המקשה נידה קישת שלשה ימים מתוך אחד עשר שפת מעת לעת וילדה הרי זו כיולדת בזוב דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפת מן הצער אבל לא מן הדם:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
משנה דם נכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרים כרוקה וכמימי רגליה דם יולדת שלא טבלה בית שמאי אומרים כרוקה וכמימי רגליה ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש ומודין ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
משנה בנות צדוקין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותן הרי הן ככותיות פירשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראל רבי יוסי אומר לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
הלכה: בְּנוֹת כּוּתִים נִידּוֹת מֵעֲרִיסָתָן כול'. דַּם נִידָּה זָהוּם דַּם בְּתוּלִים אֵינוֹ זָהוּם. דַּם נִידָּה אָדוֹם דַּם בְּתוּלִים אֵינוֹ אָדוֹם. דַּם נִידָּה מִן הַמָּקוֹר דַּם בְּתוּלִים אֵינוֹ מִן הַמָּקוֹר אֶלָּא מִן הַצַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סליקא לה ברחמי דשמיא ובסעדא דאלהא רבא מאי דאשכחנא מהאי תלמודא עילאה וחביבא:
גמ' דם נידה זהום וכו'. תוספתא היא בפ''ט דמכילתין ומייתי לה הכא משום דקאמר והן יושבות על כל דם ודם ואינם מבחינים בין דם טהור לדם טמא ואם ראתה דם בתולים מונה מראייה זו אע''פ שרואה בתוך ז' דם נדה וה''ז מקולקלת לפי שדם הבתולים אינו בא מן המקור אלא מן הצד והוא טהור:
משנה: בְּנוֹת כּוּתִים נִידּוֹת מֵעֲרִיסָתָן. וְהַכּוּתִּים מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹעֲלֵי נִידּוֹת וְהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל כָּל דָּם. וְאֵין חַייָבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁטוּמְאָתָן בְּסָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואין חייבין עליהן וכו'. דטומאתן ספק היא דלא ידעינן אם נדה היא או לא:
והן יושבות על כל דם ודם. כלומר לפיכך הכותים הם בועלי נדות לפי שהן יושבות על כל דם בין אדום בין ירוק שהיא רואה יושבת עליו ימי נידות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות מהיום ז' ימי נדה ואם תראה באותן ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:
מטמאיו משכב תחתון כעליון. תחתונו של בועל נדה טמא כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב הוא הדבר הנישא ע''ג הזב נפקא לן מקרא דאינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדדריש התם בגמרא מקרא דכל אשר יהיה תחתיו וכל הדברים לא נאמרו אלא בזמן שהיו הכותים מדקדקים במצות ומחזיקים בתורה והאידנא הם כנכרים לכל דבריהם:
מתני' בנות כותים נדות מעריסתן. מקטנותן כשהן מונחות בעריסה גזרו בהו רבנן דליטמו משום נדה דכתיב ואשה כי תהיה זבה ותניא אין לי אלא אשה שהיא גדולה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה וכותים לא דרשי אשה ואשה וכי חזיין קטנות לא מפרשי מנייהו הלכך גזרו בהו רבנן דליטמו כולהו:
מְחוּתָּךְ שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ מָהוּ. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. רֹאשׁוֹ כְרוּבּוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. רֹאשׁוֹ כְאֶחָד מֵאֵיבָרָיו. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. יָצָא מְחוּתָּךְ אוֹ מְסוֹרָס מִשֶּׁיָּצָא רוּבּוֹ הֲרֵי הוּא כְּיָלוּד. פָּתֵר לָהּ בְּשֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ. 12b מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. יָצָא כְדַרְכּוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא רוֹב רֹאשׁוֹ. הָדָא קַדְמִיתָה אָֽמְרָה. רֹאשׁוֹ לֹא כְלוּם. פָּתַר לָהּ עָל מְסוּרָס. רִבִּי יוֹנָתָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹנָתָן כְּרִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי זְעִירָא מְחַוֵּי לַחֲבֵרַייָא. פְּדַחְתּוֹ וְגוּלְגּוֹלְתּוֹ. חַד דְּבֵי גַמְלִיאֵל בֵּירִבִּי לֵיאָנִי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מִיכֵּיוָן דְּאַתְּ אָמַר. וְולָד הוּא. מֵעַתָּה הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ בְכוֹר לֹא לְנַחֲלָה וְלֹא לַכֹּהֵן. אָמַר לֵיהּ. תִּיפְתָּר שֶׁיָּֽצְאוּ מֵתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שיצאו מתים. והלכך הבא אחריו בכור לנחלה הוי דראשית אונו כתיב מי שלבו דוה עליו וזה הראשון אין לב אביו דוה עליו:
הדא דבי גמליאל. חד מדבי גמליאל בר' ליאני בעא קומי ר' מנא מכיון דאת אמר מחותך שיצא ראשו כולד הוא מעתה הבא אחריהן לא ליהוי לא בכור לנחלה ולא בכור לכהן ואנן תנינן בפ''ח דבכורות היוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן:
מחוי לחברייא. הראה להם בידו הא דקתני רוב ראשו היינו פדחתו וגולגלתו כלומר לא רוב גולגלתו לחוד אלא עד שיצא גם פדחתו:
פתר לה בשיצא ראשו הדא קדמייתא אמרה ראשו לאו כלום. ובלשון בתמיה מיתפרשא כלומר ור' אלעזר אמר לך דאם פתר את להסיפא בשיצא ראשו דאמחותך קאי א''כ קשיא רישא וסיפא אהדדי דהא קדמייתא והיינו רישא אמרה דראשו לאו כלום הוא דהא אתרוייהו קתני מחותך או מסורס משיצא רובו דוקא ה''ז כילוד אלא ודאי סיפא מיירי שיצא כדרכו וכתקנו שלא נתחתך משיצא רוב ראשו ה''ז כילוד:
מתניתא פליגא על ר' לעזר. דקתני סיפא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו. אלמא אם לא יצא מסורס אלא כדרכו ואעפ''י שמחותך הוא ה''ז כילוד ביציאת רוב ראשו. וגרסינן הכא האי פתר לה דכתוב לעיל דלתירוצא דרבי לעזר שייכא:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן יצא מחותך וכו' משיצא רובו. אלמא במחותך נמי רובו בעינן. ונראה דנתחלפו השיטות בכאן וצ''ל פתר לה על מסורס. דהאי תירוצא דכתוב לקמן אליבא דר' יוחנן שייכא. כלומר דמפרש למתני' הכי יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו ה''ז כילוד אבל אם יצא הראש תחילה ה''ז כילוד ולא בעינן רובא:
ראשו כאחד מאבריו. ועד שיצא רובו בעינן:
ראשו. מיחשבא כרובו:
איתפלגון. פלוגתא היא בזה:
מחותך שיצא ראשו מהו. משום דבמתני' קתני משיצא רובו ובעי אם רובו דוקא או לאו דוקא ואפי' ראשו כרובו הוא:
13a משנה המקשה בתוך שמונים של נקיבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הוולד ור' ליעזר מטמא אמרו לו לרבי ליעזר מה אם במקום שהחמיר בדם השופי היקל בדם הקושי מקום שהיקל בדם השופי אינו דין שנקל בדם הקושי אמר להן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ממה היקל עליה מטומאת זיבה אבל טמיאה היא טומאת לידה:
משנה כל אחד עשר בחזקת טהרה ישבה לה ולא בדקה שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה הרי זו טהורה הגיע שעת ווסתה ולא בדקה הרי זו טמיאה רבי מאיר אומר אם היתה במחבא הגיעה שעת ווסתה ולא בדקה הרי זו טהורה שחרדה מסלקת הדמים אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אילו בחזקת טומאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source